#separator:tab
#html:true
#notetype column:1
#tags column:5
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	כב. מה הדין באומר הרי את זקוקה לי או הרי את מיועדת לי, בדיבר עמה על עסקי קידושיה ובלא דיבר? 	"באומר הרי את זקוקה לי מקודשת אפילו לא דיבר עמה על עסקי קידושיה (כן משמע מרש""י ד""ה במאי). באומר הרי את מיועדת לי, אם לא דיבר עמה על עסקי קידושיה אינה מקודשת, ואם דיבר [לרבי ועדיין עסוקים באותו ענין ולראב""ש אפילו מענין לענין באותו ענין] לר' יהודה אינה מקודשת עד שיפרש, ולרבי יוסי והלכה כדבריו היא ספק מקודשת שמא לשונו קלקלה <sup>יב</sup>.<span style=""font-size: 12pt !important; color: #504f4b;"">
<br>יב.  לרשב""א  (ד""ה במאי)  היתה גירסה אחרת בפרש""י דאכולהו לישני ואפילו אהרי את לקוחתי וזקוקה לי דהוו לישנא מעליא, דאי לא ידעה מאי קאמר לה ולא היו עסוקים מעיקרא בעסקי קידושין אינה מקודשת כלל. וכתב דמיהו אפילו אמר לה הרי את זקוקתי או דדמי ליה מהני לישני מעליא דסתם נשי לא ידעי ליה, מסתברא אי מודה דידעה דלשם קידושין קיבלינהו מקודשת, אבל אמר לה בהני לישני דמיבעי לן אע""ג דתרוויהו מודו דלשם קידושין נתכוונו וסהדי נמי אמרי דלהכי מכווני אינה מקודשת ודאית.</span>"	קידושין ו.		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	כג. מה הדין באומר הרי את חרופתי ומדוע? 	"האומר חרופתי ביהודה מקודשת שכן ביהודה קוראים לארוסה חרופה. ופירשו רש""י ותוס' (ד""ה שכן) שדוקא ביהודה אבל בעלמא לא דקסבר שבשפחה כנענית הכתוב מדבר שאין קידושין תופסים בה <sup>יג</sup>.<span style=""font-size: 12pt !important; color: #504f4b;"">
<br>יג.  כתב הרשב""א  (ד""ה אלא)  שהנראה מדברי רש""י דלדידן דקי""ל כר' עקיבא דאמר דבחציה שפחה וחציה בת חורין הכתוב מדבר, האומר חרופתי בכל מקום מקודשת, וכן כתב הרמב""ם [פ""ג מאישות ה""ו] ומסתברא דאפילו למאי דאוקימנא ברייתא באומר חרופתי ביהודה, סבירא לן כמאן דאמר בחציה שפחה וחציה בת חורין הכתוב מדבר, והכא בקידושי ודאי קאמר לומר שביהודה מקודשת ודאי אבל בעלמא ספיקא הוי.ועוד י""ל להעמיד דברי רש""י והרמב""ם דאפילו למ""ד דלא תפסי בה קידושין הכא ודאי מקודשת, דמ""מ כיון דאשכחן יחוד צד חירות בלשון זה, אי מקדיש בהאי לישנא מקודשת, ולאו משום דנחרפת מאורסת ממש היא. ומפירושי ר""ח ז""ל נראה שאינו גורס כל האי שקלא וטריא אלא ת""ש האומר הרי את חרופתי מקודשת שכן ביהודה קורין לארוסה חרופה. והר""ן  (בד""ה ונראה)  כתב דחרופתי הוה ספק מקודשת.</span>"	קידושין ו.		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	כד. האומר לאשתו הרי את לעצמך או לעבדו אין לי עסק בך, מה הדין ומהיכן נפשט? 	"האומר לאשתו הרי את לעצמך מגורשת. דתנא גופו של גט שחרור הרי אתה בן חורין הרי אתה לעצמך, השתא ומה עבד כנעני דקני ליה גופיה כי א""ל הרי אתה לעצמך לגמרי קא""ל, אשה דלא קני ליה גופה לא כ""ש. האומר לעבדו אין לי עסק בך משוחרר דתניא רשב""ג אומר כתב עליו אונו זה שחרורו. ופירש רב ששת דכתב ליה כשתברח ממנו אין לי עסק בך."	קידושין ו:		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	כה. המקדש בהנאת מלוה מקודשת ואסור לעשות כן מפני הערמת ריבית. היכי דמי? 	"דארווח לה זימנא. רש""י פירש דארווח לה זמן הלואתו ואמר לה התקדשי בהנאה זו שאת היית נותנת פרוטה לאדם שיפייסני על כך או לי. והתוס' פירשו בשם ר""ת דאיירי הכא שהיתה חייבת מעות לאדם אחר והגיע זמנו לפרוע ובא זה ונותן למלוה פרוטה לארווחי לה זימנא וקידשה באותה הנאה <sup>יד</sup>.<span style=""font-size: 12pt !important; color: #504f4b;"">
<br>יד.  והרשב""א  (בד""ה אמר)  כתב שר""ח ז""ל פירש דשקיל מינה והדר אוזפינהו ניהלה, ואמר לה בההיא הנאה דקא שביקנא לך עד כך וכך זימנא מקודשת לי, דאי בדלא שקלינהו היכי עדיפא הנאת מלוה ממלוה עצמה יציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא. והר""א אב ב""ד ז""ל וכן הראב""ד ז""ל פירשוה במלוה שהגיע זמנה והמעות בידה, דכיון דבעל כרחה יכול לגבותם הרי כאלו גבאם. והרשב""א הקשה על שני הפירושים. והר""ן  (בד""ה והר""מ)  כתב שהרמב""ם בפ' חמישי מהלי אישות הצריך שילוה אותה עתה מעות ויאמר לה הרי את מקודשת לי בהנאת זמן שארויח לך במלוה זו שתהיה בידך כך וכך יום. ועי""ש מה שהקשה על דבריו [ובמגיד משנה כתב ששיטת הרמב""ם כר""ח].</span>"	קידושין ו: ותוס'		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	כו. במתנה על מנת להחזיר האם המכר נקנה והאם האשה מקודשת ומדוע? 	"המכר נקנה דמתנה על מנת להחזיר שמה מתנה. האשה אינה מקודשת לפי שאין אשה נקנית בחליפין. ופרש""י דהאי לחליפין דמי כקנין סודר דאינו אלא אוחז בו ומחזירו. והתוס' פירשו בשם ר""י דלאו חליפין הוא ומדרבנן הוא דלא הוו קידושין לפי שדרך העולם להחזיר חליפין והני כעין חליפין דמו ואתי למימר אשה נקנית בחליפין הלכך אפקעינהו רבנן לקידושין מינה."	קידושין ו: ותוס'		
